דברי הימים א יא:כד מחשבת ישראל: דרשת שבת הגדול

ובמסכת עירובין (כא:), דרש רבא, מאי דכתיב (שיה"ש ז, יד) "הדודאים נתנו ריח", אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא. "ועל פתחינו כל מגדים" (שם), אלו בחורות ישראל שמגידות פתחיהן לבעליהן. וענין הריח שיתנו לעתיד, רצה לומר כי קנו אלו הבחורים שם טוב, כי השם טוב נקרא "ריח", מפני שהשם טוב הולך למרחקים, כדכתיב (קהלת ז, א) "טוב שם משמן טוב", כלומר כי השם טוב יותר הולך למרחקים מן שמן טוב. ומפני כי הגבור יש לו שם יותר מכל, כדכתיב אצל דוד המלך עליו השלום (דהי"א יד, יז) "ויצא שֵׁם דויד בכל הארצות". ועוד כתיב (דהי"א יא, כד) "ולו שם בשלשה הגבורים". ולפיכך אמר עתידין בחורי ישראל שיתנו ריח לפני הקב"ה, כי מפני שהם גבורים לכבוש יצרם, הם בעלי שם טוב, וזהו הריח שיתנו* לפני השם יתברך.